פסיכותרפיה וייעוץ גיי פרינדלי וטרנס פרינדלי

האתר אינו פעיל ומשמש כארכיון לרשומות עבר

לצאת מהקופסה של איך לצאת מהארון

תגיות: ,

נתקלתי במהלך עבודתי כמטפלת העובדת בעיקר עם הקהילה הגאה באינספור התלבטויות וכן בטורים ועצות מהסוג של "איך לצאת מהארון", ולדעתי השאלה הרלוונטית היא אחרת.
לדעתי השאלה המרכזית היא לא ה"איך" אלא ה"מה" וה"מתי".

"מתי"- רצוי לספר כשיכולים לעמוד בהשלכות של לספר. אם את/ה מרגיש/ה שאת/ה לא יכול/ה לעמוד בהשלכות – בכפוף לכך שגם להשארות בארון יש השלכות – מומלץ להקדים את יצירת היכולת לעמוד בהשלכות לפני היציאה מהארון. אם את/ה חושש/ת מהתגובה – לא לעצור בקיום החשש אלא לבדוק מה יש בו.
בהשלכות הכוונה הן להשלכות רגשיות (האם מרגישים חזקים מספיק נפשית לעמוד במגוון התגובות הצפויות) והן להשלכות המעשיות (למשל אם יש סכנה של אלימות פיזית, למשל אם יש תלות כלכלית בהורים שעשויה להפסק או ישנה סכנה להזרק מהבית – האם יש יכולת לעמוד בכך). גם ההשלכות הצפויות וגם היכולת לעמוד בהן שונות מאדם לאדם, ולפעמים שונות אצל אותו אדם בתקופות שונות.

"מה" – ככל שתקבל/י את עצמך יותר, תוכל/י להעביר מסר רלוונטי יותר. פעמים רבות תגובות שאינן חיוביות מהצד בפניו יוצאים מהארון נובעות מדעות קדומות ותפיסות שגויות של מה זה בעצם אומר (למשל "בדידות"/"מחלות"/"העדר משפחה"/"שוליות"/"מניעים נסתרים בחברות" ותפיסות שגויות נוספות). ככל שתוכל/י להעביר מסר חיובי יותר בנוגע למה זה בעצם אומר יהיה פחות מקום לדעות קדומות ו"הרצת סרטים" של הצד השני בנוגע למה זה בעצם אומר.

קבלה עצמית – קל יותר לצאת מהארון כשהאדם עצמו עבר תהליך ומקבל את עצמו וזאת משתי סיבות עיקריות:
א.כשהאדם עצמו עדין מלא בחששות/פחדים/תפיסות שגויות על עתיד מצומצם ומוגבל אז החששות שלו עשוים לפגוש את החששות של האדם השני, והיציאה מהארון יכולה להיות במקום דינמיקה של "אדם א' מפיג את החששות הלא מבוססים של אדם ב' ושניהם ממשיכים הלאה לאתגרים המגיעים אחרי היציאה מהארון", לאדם א+ב בעלי חששות מועצמים (כי עובדה שהשני גם חושש, אז בטח יש בזה משהו). זה עשוי לקרות בעיקר עם משפחה, אבל גם עם חברים.
ב.קבלה עצמית מורידה את הסיכון להאשמה עצמית בשל התנהגות לא לגיטימית וחוסר קבלה מהצד השני בפניו יוצאים מהארון.
מטופל סיפר לי שסיפר לחמישה אנשים: שלושה קיבלו טוב, אחד קיבל מצוין וזה מאד קירב כך שהוא הפך לחבר נפש, והחמישי לא קיבל וחלה התרחקות. הרבה יותר קל כשמספרים לאלו שמקבלים לפני זה שלא מקבל, כי זה מכניס לפרופורציות, אבל לפעמים הסדר יוצא הפוך – יצא שהתחילו לספר מזה שלא מקבל ומתרחק וזה "מטה את כל המדגם". צריך לקחת את זה בחשבון, שכן לצערי פגשתי לא מעט אנשים שהתוצאה של יציאה מהארון כאשר האדם שלא קיבל זאת היה הראשון/בהתחלה השאירה אותם בארון לעוד שנים רבות לאחר מכן מתוך הנחה שגויה שכך זה ימשיך להיות.

התהליך לקבלה עצמית כולל את המרכיבים הבאים: חשיפה מתמשכת למסרים חיובים על הנושא ; חשיפה של דעות קדומות שנמצאות אצלך ותיקונן ; קבלת תמיכה מאחרים/ות שהיו במצב הזה לפניך ויודעים/ות שהוא הפיך ומחברים/ות מקבלים/ות. לפעמים התחושה של "משהו בי לא בסדר" לא מצליחה לחלוף וכדאי להסתייע גם בטיפול. טיפול רלוונטי יכול להמיר אותך מהומו (לסבית/בי/טרנסג'נדר) מדוכדך שמתקשה להתמודד להומו (לסבית/בי/טרנס) מתמודד ומאושר יותר… כל מקום בו תוכל/י לקבל תמיכה ובמקביל לחשוף את מה שמונע ממך לקבל את עצמך ולעבוד על שינוי לטובה – מבורך

לסיום נקודה חשובה נוספת הקשורה ליציאה מהארון – הטענה כי מי שיוצאים מהארון כיום הם ברובם בני נוער אינה נכונה. חשוב לי להדגיש זאת משתי סיבות:
1. טענה כזו עלולה לגרום לבני נוער ולצעירים לצאת מהארון להורים בטרם עת "כי הגיע הגיל". מניסיוני כמטפלת בקליניקה פרטית וכמנחה של קוי קשב לקהילה הגאה, הקריטריון המרכזי ליציאה מהארון לא צריך להיות הגיל אלא היכולת לעמוד בהשלכות (ראו את תחילת הטור) .לקוים אותם הנחיתי התקשרו לא פעם ולא פעמיים צעירים שנזרקו מביתם אחרי שיצאו מהארון בפני ההורים, ובעוד שיש מענים מסוימים לקטינים שנאלצים לעזוב את ביתם על רקע נטייתם המינית או זהותם המגדרית, ובהם בית דרור ו’בית השאנטי’, עבור המבוגרים מעט יותר חסרים פתרונות בקהילה.

2. הפרסומים השגויים כאילו הגיל הממוצע ליציאה מהארון הוא בגילאי העשרה עשויים לגרום מצוקה נפשית ללהט”בים בגילאים מאוחרים יותר, שמרגישים שהם ‘איחרו את הרכבת’ ו’חייהם מבוזבזים’. בפועל אין הדבר כך, ורבים יצאו מהארון גם בגילאי העשרים, שלושים, ארבעים ואף למעלה מכך.

תגיות: ,

2019 © פסיכותרפיה וייעוץ גיי פרינדלי וטרנס פרינדלי. כל הזכויות שמורות.

הבלוג הזה מבוסס על Wordpress בעברית ו-Magatheme של Bryan Helmig.