פסיכותרפיה וייעוץ גיי פרינדלי וטרנס פרינדלי

האתר אינו פעיל ומשמש כארכיון לרשומות עבר

10 טעויות נפוצות המתבצעות בזמן דכדוך

תגיות:

1.להיכנס לאפקט דומינו של דכדוך – כלומר מעבר לדכדוך הראשוני להיכנס לדכדוך שניוני – מעצם זה שבכלל מדוכדכים. זה קורה בגלל תפיסות שגויות – "מה לא בסדר איתי שאני מדוכדך/ת", "אני אמור/ה תמיד להרגיש טוב", "אם אני לא מרגיש שמח/ה באירוע שמקובל לשמוח בו משהו לא בסדר איתי"

2.להעמיד פנים שהכל בסדר בפני חברים וקרובים. במצב כזה גם פוגעים ביכולת שלנו להיתמך ולהתעודד מחברים וקרובים, וגם הופכים מקור תמיכה למקור לחץ ומצב בחינה של האם אנחנו מעמידים פנים טוב מספיק.

3.להמנע מלבקש עזרה ולסרב לסיוע מצד חברים וקרובים. זה קורה לרוב בשל תפיסות שגויות, כמו שבקשת סיוע זה בעצם העמסת עול. כל מי שהייתם נותנים לו סיוע בשמחה לו היה צריך, אל תהססו לבקש ולקבל ממנו סיוע בשמחה – לתת ולקבל סיוע בין חברים זו אינטראקציה בריאה שמחזקת את הקשר וחשובה לשני הצדדים. לא סתם אומרים שלתת זה גם לקבל.

4.לחפש את הסיבה , בה' הידיעה שתראה לנו מספיק "גדולה ומוצדקת" לתחושת הדכדוך – לפעמים אין גורם אחד מרכזי, לפעמים יש הצטברות של כמה סיבות קטנות.

5.לחשוב שאם יש סיבה טובה להיות מדוכדך אז שום דבר לא יכול לסייע כל עוד היא קיימת.

6.לחשוב שלא ניתן לעשות שום דבר עם תחושה שלילית כי "לא ניתן להתווכח עם רגשות". עם רגשות אולי לא ניתן להתווכח, אבל עם המחשבות שגורמות לרגשות האלו – לא רק שניתן להתווכח אלא לרוב ממש רצוי…

7.לנסות להסיח את הדעת באמצעות "מה לא" במקום "מה כן". כשחושבים "לא לחשוב על האף" – חושבים בכל זאת על האף לא על המצח או העין… . כשחושבים "רק לא להיות מדוכא" חושבים על להיות מדוכא. עדיף לחשוב על "מה מעודד אותי".

8.לחשוב על צרות לפני השינה/כשעייפים – בשביל מחשבה צלולה וברירת אפשרויות צריך כח. לא סתם נאמר שבבוקר דברים נראים אחרת.

9.קיום "שרשרת" קצרה מדי שחוזרת על עצמה– למשל חוליה ראשונה – מרגישים אשמה, חוליה שניה – מתייסרים בשל האשמה, ובחזרה לחוליה הראשונה וחוזר חלילה, ללא החוליה בשרשרת שעושה את הצעד הבא – למשל לקיחת אחריות.

10.להרהר פעם אחר פעם במה שלא ניתן לשנות (אירועי עבר) במקום במה שניתן לשנות (השפעת העבר על ההווה, אירועי עתיד).

מה כן כדאי לעשות מלבד לזהות את הטעויות הנפוצות ולהשתדל להמנע מהן:
1.לדאוג לאנשים, פעילויות ומקומות שעושים לנו טוב, ולהיעזר בהם (אפשר להכין מבעוד מועד כשנמצאים במצב רוח טוב רשימה ולשלוף בעת הצורך). העזרה יכולה להיות גם בסיוע במה שמציק (למשל לפעמים חוות דעת נוספת יכולה להרחיב את הראיה שהצטמצמה בגלל לחץ או סיוע ממשי יכול לתרום לחילוץ), גם בהסחת דעת וגם כדי לשים את הבעיה בפרופורציה – כחלק מחיינו, לא כל חיינו (קיום בעיה בתחום מסוים לא בהכרח מונע מתחומים אחרים לשגשג) או כחיינו בהווה לא חיינו בעתיד.

2.להיערך עם רשת תמיכה ומקורות תמיכה לפני מועדים שמוכרים לנו מנסיון קודם כ"מועדים לפורענות" מבחינת דכדוך (רשימה חלקית של מועדים שכיחים – חגים ובמיוחד ראש השנה ופסח, ימי הולדת, וולנטיינס וט"ו באב, סילבסטר, יום השואה, יום הזכרון). ניתן לקרוא עוד על דכדוך בחגים ברשומה הבאה "ככל שפחות שמחים כך יותר חוגגים"

3.לשלול/לטפל במצבים שיכולים להגביר/ליצור דכדוך, ביניהם (רשימה חלקית): מצבים הורמונלים (נטילת גלולות, שחלות פוליציסטיות, אי סדרים בפעולת בלוטת התריס ועוד…) והפרעות שינה.

4.לקרוא ספרים שמכילים רשימות נוספות של דברים שניתן לעשות כהתמודדות עם דכדוך – אני ממליצה למשל על הספר "ללא פרויד ללא פרוזאק" שכתב הפסיכיאטר דיוויד שרייבר וכולל מספר פעולות כגון ספורט, חשיפה לאור, שאדם יכול לבצע גם בעצמו – וכמובן לבצע אותם.

5.לפנות לאיש/ת מקצוע כאשר אולי עצם קיום סבל מוצדק אבל לא במינון כזה, שכיחות כזו או בפגיעה כזו בתפקוד. ניתן לקרוא עוד בקישור הזה "יש לו סיבה טובה להיות מדוכא – תפיסה שגויה שמסווה ומגבירה מצוקה".

תגיות:

2017 © פסיכותרפיה וייעוץ גיי פרינדלי וטרנס פרינדלי. כל הזכויות שמורות.

הבלוג הזה מבוסס על Wordpress בעברית ו-Magatheme של Bryan Helmig.